<h1>פסקי ריא"ז — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
מצות ייבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו הדורות כשרין והיו מתכונין לשם מצוה, אבל עכשיו שאין הדורות מתכונין לשום מצוה אלא לשום אישות או לשום נוי או לשום ממון אמרו מצות חליצה קודמת למצות ייבום. אע"פ שמצות חליצה קודמת אם רצה היבם לייבם אין כופין אותו לחלוץ, שברצונו תלה הכתוב שנ' [דברים כ"ה] ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, ולפיכך תקנו לכתוב בגט חליצה ואמרנא ליה אי צבית לייבומי יבם, אבל בית דין מחזרין אחר חליצה ומפתין אותו לחלוץ שמצות חליצה קודמת, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק אע"פ בראיי' כ"א. ומלמדין את היבם הבא לייבם שיכנוס לשם מצות ייבום, שהכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות או לשם ממון הרי הוא כאלו פוגע בערוה. אע"פ שבדין תורה אין כופין את היבם לחלוץ אע"פ שהיא תובעת חליצה, כופין אותו מכח תקנת גאוני הישיבות שתקנו שכל אשה שמורדת לבעלה לכוף הבעל ליתן לה גט, וכן כופין היבם לחלוץ ליבמתו כשהיא מורדת בו ותובעת ממנו חליצה, וכבר ביארנו זה בפרק אע"פ [עי' שלה"ג כתובות כ"ז ע"ב בדפי הרי"ף].
<h2>דף יט:</h2>
הקטן אינו ראוי לחלוץ ולהתיר יבמתו לשוק עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ויהיו בהן סימנין כעין שביארנו. היה קטן ברור אין חליצתו כלום. היה ספק כגון שהגיע לכלל שנים ולא נבדקו סימניו חליצתו פסולה מספק.
<h2>דף כ:</h2>
הלכו חמיה וחמותה שלזו במדינת הים בחזקת שאין להם בן אחר אלא בעלה שלזו, מותרת להנשא לשוק, שמאחר שהיתה [זאת] בחזקת שאין לה יבם אין חוששין שמא ילדה חמותה במדינת הים זכר בן קיימא הראוי לייבם את [זאת]. מי שהיה מחוזק שהיו לו אחים ואין לו בנים, ואם ימות אשתו תהיה זקוקה ליבם, ובשעה שקידש אשתו אמר יש לי בנים במקום פלוני שאין אתם יודעין בהם, או שאמר אין לו אחים ואם ימות לא תהיה אשתו זקוקה ליבם, הרי זה נאמן [שהרי] בידו לגרש את אשתו כשירצה ולפוטרה מן היבם, ואע"פ שחזר בשעת מיתה ואמר יש לי אחים ואין לי בנים ובא לאסור את אשתו אינו נאמן שכבר התירה, וכבר ביארנו זה בפרק יש נוחלין. וכן אם היתה עומדת אשתו בחזקת היתר שאינה זקוקה ליבם ואמר בעלה בשעת מיתתו שהיא זקוקה ליבם, אינו נאמן לאוסרה ולהוציאה מחזקתה, וכל זה מבואר בקידושין בפרק האומר לחבירו [ס"ד ע"א].
הלכה חמותה כשהיא מעוברת לא תנשא זאת לשוק עד שתתברר אם ילדה חמותה בן ראוי ליבם אם לאו, כמבואר בקונטרס הראייו' בראיי' א'.
<h2>דף מב:</h2>
הסריס שנולד סריס ממעי אמו ולא היתה לו שעת הכושר מעולם והוא הנקרא סריס חמה אע"פ שאינו מוליד כשר לבא בקהל אבל אינו בתורת חליצה וייבום, כמו שביארנו למעלה בפרק שיני. וסריס זה שלם הוא בכל אבריו, אלא סימנין יש בו, ואם הביא שתי שערות בזקן התחתון בתוך עשרים שנה יצא מכלל סריס ואע"פ שיש בו כל סימני הסריס, ואם נכנס בשנת עשרים שלשים יום ולא הביא שתי שערות ונולדו בו סימני סריס בידוע שהוא סריס חמה כמבואר בקונטרס הראייות בפרק יוצא דופן ואע"פ שהביא שתי שערות אחר הזמן הזה. אם לא נולדו בו סימני סריס אם יביא ב' שערות עד ל"ה שנה ויום אחד שהם רוב שנותיו הרי זה יצא מכלל סריס, ועד עכשיו נידון כקטן לכל דבריו. ואם לא הביא שתי שערות עד רוב שנותיו בידוע שהוא סריס אע"פ שלא נולדו בו סימני סריס ואפילו אחד מהן כמו שמבו' בפרק יוצא דופן [נדה מ"ז ע"ב]. וכיון שנתברר שהוא סריס הרי זה נידון כגדול למפרע מי"ג שנה ואילך כמו שמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ח'. ולפי שטת מז"ה [פ' ע"א] הרי הוא כקטן למפרע עד שיתברר שהוא סריס.
יבמה הזקוקה לטומטום ואין לה שום יבם אלא הוא צריכה לחלוץ ממנו שמא הוא זכר, ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מייבם כמו שמבוא' בפרק הערל.
<h2>דף מו.</h2>
הגייורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מתייבמין, ואפילו הורתו שלראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשיני הורתו ולידתו בקדושה, הואיל ונזרע הראשון שלא בקדושה אין להם אחוה מן האב שהתורה הפקירה זרעו שלגוי כזרע בהמה, שנ' [יחזקאל כ"ג] וזרמת סוסים זרמתם. ואפי' אחין תאומין שנזרעו שלא בקדושה אין תורת חליצה וייבום נוהגת ביניהם ואם נזרעו שניהם בקדושה, נוהגת ביניהם תורת חליצה וייבום כשאר בני ישראל. וכן הדין בשפחה שנשתחררו בניה עמה.
<h2>דף מז.</h2>
גוי שהוליד בנים בגיותו ונתגייר קיים פריה ורביה, והבנים שהוליד אחר שנתגייר אין להם דין בכורה ליטול הבכור פי שנים שכבר היה לו ראשית אונו בגיותו, ובני נח אין מצווין על פריה ורביה כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' י"ב. עבד כנעני שהוליד ונשתחרר לא קיים פריה ורביה לפי שבני עבדות אינן קרויין בניו.
